שאלת סמכות בימ"ש לענייני משפחה להתרת נשואין שהגיש בעל שהתאסלם כנגד אשתו

1. התובע הגיש בקשה להתרת נישואין, בהתאם לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין ( מקרים מיוחדים וסמכות בין - לאומית ), תשכ"ט - 1969 ( להלן: "החוק" )לאחר שטען, כי הוא מוסלמי והנתבעת נוצריה ובית משפט זה הוא המוסמך להתיר את נישואיהם.

2. במועד נישואי הצדדים, 21/10/79, שני הצדדים היו נוצרים והשתייכו לעדה היוונית קתולית, לפיה נערכו הנישואין.לפני כשנה המיר התובע את דתו לדת האסלאם, ותעודת על המרת הדת ניתנה ביום 17/12/11ושינוי דתו של התובע נרשם במרשם האוכלוסין.

3. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף, מחוסר סמכות עניינית לאחר שטענה, כי במועד הנישואין שני הצדדים השתייכו לדת הנוצרית ולעדה הקתולית, ולפיכך אין סמכות לבית משפט זה לדון בבקשת התובע והחוק אינו חל עליהם.

4. הנתבע הגיב לבקשה לדחייה על הסף וטען, כי בהתאם לסעיף 1(ב)(1) וסעיף 2 לחוק, בית משפט זה מוסמך לדון בעניינם של הצדדים. הוא הוסיף וטען, כי מבחינת הדין הדתי של העדה הקתולית אין אפשרות להתיר את נישואי הצדדים ובהתאם לסעיף 5(א) לחוק, בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה.

5. הבקשה לסילוק על הסף בדין הוגשה.

אין חולק, כי במועד נישואי הצדדים שני בני הזוג היו בני עדה דתית אחת ומוכרת ( העדה היוונית קתולית ). העובדה, כי התובע המיר את דתו לדת אחרת ( מספר חודשים טרם הגשת בקשתו להתרת נישואין ) אין בה כדי להקנות לבית משפט זה סמכות לדון בהתרת נישואי הצדדים, הגם שעתה הם משתייכים לדתות שונות.

6. סעיף 4 לפקודת העדה הדתית (המרה) קובע:

"(1)       דבר המרת העדה שנרשם כחוק על פי פקודה זו לא יפגע בשום התחייבות שהיתה חלה על המומר לפני שהממונה על המחוז רשם את דבר המרתו.

            (2)        למרות כל המרת עדה, יוסיף השיפוט בעניני נישואין, גירושין ומזונות להיות ביד אותו בית משפט ששפט בענינים אלה לפני ההמרה, אלא אם כן נעשו גם הבעל וגם אשתו חברים לעדה דתית אחרת."

לשון ההוראה ברורה וחד משמעית ולפיה, בין היתר, השיפוט בענייני גירושין יוסיפו להיות בידי אותה ערכאה שלה הסמכות לדון בגירושי הצדדים לפני המרת דתו של אחד מהם ( אלא אם שני הצדדים המירו את דתם, ולא זה המקרה שבפניי ).

7. הסעיפים אליהם הפנה התובע אינם רלוונטיים, ואין בהם כדי להקנות לבית משפט זה סמכות לדון בהתרת נישואי הצדדים.

כך התובע הפנה לסעיף 1(ב)(1) לחוק לפיו זה לא יחול על בני זוג שהם בני עדה נוצרית אחת המקיימת בישראל בית דין דתיואולם לאותו בית דין אין סמכות שיפוט מבחינה בין-לאומית להתיר את נישואיהם.

הסעיף הנ"ל מדבר במפורש על מקרה בו בית הדין הדתי שלאותה עדה נוצרית, נעדר סמכות שיפוט מבחינה בין לאומית, ולא כך במקרה הנדון.

אשר לסעיף 2 אליו גם הפנה התובע, הרי סעיף זה עוסק בסמכות בית המשפט לענייני משפחה מבחינה בינלאומית בלבד, ולפיכך אין בו כשלעצמו כדי להקנות לו סמכות עניינית לדון בהתרת נישואין של בני זוג מקום ולא נתמלאו הדרישות שבס' 1.

8. סעיף נוסף אליו הפנה הנתבע הוא 5(א) לחוק, לפיו:

" (א)     בית משפט לענייני משפחה ששיפוטו נקבע לפי חוק זה ידון בענין לפי סדר ההעדפה הבא:

(1)        הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;

(2)        הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;

(3)        הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;